שירותי המרפאה

שיני בינה כלואות – מה חשוב לדעת, ומהם הפתרונות?

שן בינה היא השן השמינית מקו האמצע בלסת העליונה והתחתונה, היא השן האחרונה לבקוע לחלל הפה, בדרך כלל בין גיל 17 ל-25.
לעיתים קרובות אין להן מספיק מקום בלסת לבקוע בצורה מלאה – והן נותרות כלואות באופן מלא או חלקי בתוך עצם הלסת או החניכיים. מצב זה נקרא "שן בינה כלואה", והוא שכיח מאוד.

שן בינה כלואה עלולה להיראות שקטה, אך במציאות היא עלולה לגרום לבעיות משמעותיות עקב חוסר יכולת לנקות את הכותרת, חדירת חיידקים מתחת לרקמה הרכה, מיקום לא תקין של שן הבינה ויחסיה לשיניים לידה ולכן עלולות להיווצר הבעיות הבאות:

דלקות חניכיים חוזרות ופריקורוניטיס סביב שן שבקעה חלקית.

כאבים בלסת, בלחיים ולעיתים גם באוזן.

נזק לשן הטוחנת הסמוכה (עששת, ספיגת שורשים) לעיתים עד צורך בעקירתה.

התפתחות של ציסטות או זיהומים בעצם הלסת.

 

לכן, כאשר שן בינה כלואה גורמת לבעיה – או צפויה לגרום לנזק עתידי – מומלץ לעקור אותה בהליך כירורגי. כחלק מהתהליך האבחוני, מתבצעים:

צילום פנורמי – לצורך הערכה כללית של מיקום השן ושורשיה ביחד לעצם הלסת והעצב המנדיבולרי.

צילום CT (CBCT) – כאשר יש צורך בהדמיה תלת־ממדית מדויקת, בעיקר לבחינת קרבת שורשי השן לעצב הלסת התחתונה.

תהליך העקירה הכירורגית מתבצע לרוב בהרדמה מקומית, ולעיתים נבחרת הרדמה מלאה – בהתאם למצב הרפואי ולהעדפת המטופל. במהלך הניתוח נבצע פתיחה עדינה של החניכיים, הסרת כמות מדויקת של עצם אם נדרש, ופיצול השן במידת הצורך – כדי לאפשר עקירה בטוחה ומדויקת.

כעבור מספר ימים של מנוחה והקפדה על הוראות הרופאה, המטופל/ת חוזרים לשגרה – לעיתים קרובות בתחושת הקלה משמעותית, וללא הסיכון הבריאותי שבעיכוב העקירה.

מתי נבחר לבצע קורונקטומי?

במקרים מסוימים, כאשר צילום ה-CT מראה שהשורשים של שן הבינה שזורים בעצב הלסת התחתונה (inferior alveolar nerve), עקירה מלאה של השן עלולה לסכן את העצבים ולגרום לירידה בתחושה בשפה, בסנטר או בלשון.

במקרים אלו נשקל לבצע קורונקטומי – הליך כירורגי עדין שבו מוסרת רק כותרת השן, בעוד השורשים נשארים יציבים בתוך הלסת. המטרה היא לטפל בגורם הבעייתי (הכותרת) תוך מזעור הסיכון העצבי.

קורונקטומי הוא הליך בטוח, בעל אחוזי הצלחה גבוהים, שמבוצע תחת הרדמה מקומית או כללית, בהתאם למצב הרפואי ולהעדפת המטופל. ברוב המקרים, הגוף "כולא" את השורשים שנותרו בלסת עם הזמן, והם לא גורמים להמשך בעיות. ולעיתים השורשים בוקעים מעט ומתרחקים מהעצב- דבר שמאפשר עקירת שורשים עם סיכון קטן יותר.

מהו שתל דנטלי ומתי נבחר בו?

שתל דנטלי הוא תחליף מלאכותי לשורש שן חסרה. זהו רכיב קטן בצורת בורג, עשוי מטיטניום, חומר ביוקומפטיבילי (מתאים לגוף) המתמזג היטב עם העצם. לאחר שהשתל מוחדר לעצם הלסת, הגוף עובר תהליך טבעי של אוסאואינטגרציה – שבו העצם "נקלטת" סביב השתל ומייצבת אותו באופן קבוע, בדומה לשורש שן טבעית.

על גבי השתל מורכב מאוחר יותר כתר מותאם אישית, ובכך מתקבלת שן קבועה, אסתטית ומתפקדת – שמאפשרת לעיסה, דיבור וחיוך טבעיים.

 

למה מבצעים שתלים דנטליים?

אובדן שיניים עלול להיגרם בעקבות עששת מתקדמת, מחלות חניכיים, טראומה או עקירה כירורגית. שתלים דנטליים מציעים פתרון מתקדם, קבוע וארוך טווח – לעומת תותבות נשלפות או גשרים שמסתמכים על שיניים סמוכות. שתלים מסייעים גם לשמור על עצם הלסת – בכך שהם מעבירים עומס לעיסה לעצם ומונעים ספיגתה.

 

מה נדרש לפני התקנת שתל?

כדי להבטיח תוצאה מדויקת ובטוחה, נדרשת הערכה כירורגית ושיקומאית מלאה:

בדיקה קלינית יסודית ע"י רופא שיניים משקם.

צילום פנורמי.

צילום CBCT – להערכת צפיפות העצם, מיקומם של עצבים וסינוסים, ותכנון של מיקום השתל.

במקרים מסוימים – נדרש גם שיחזור עצם או הרמת סינוס לפני התקנת השתלים.

ההליך עצמו מתבצע לרוב בהרדמה מקומית, ומלווה בתקופת החלמה שבסופה ניתן לעבור לשלב השיקום – ולהחזיר למטופל תפקוד מלא, ביטחון

הרמת סינוס – מתי ולמה?

כאשר יש צורך בהתקנת שתל דנטלי בלסת העליונה האחורית (באזור הטוחנות), לעיתים אין די גובה עצם זמינה. אחת הסיבות לכך היא קרבה לחלל האוויר הטבעי הנקרא הסינוס המקסילרי – חלל שנמצא מעל שורשי השיניים האחוריות בלסת העליונה. לאחר עקירה, עם התקדמות הגיל ובמיוחד לאחר זמן ממושך ללא שן באזור, הסינוס עלול "להתרחב" והעצם תיספג – מצב שמונע החדרת שתל באורך וביציבות מספקים.

 

כדי לאפשר התקנת שתלים באזור זה, מבצעים הליך הנקרא הרמת סינוס – פעולה כירורגית עדינה שבה מרימים בעדינות את רצפת הסינוס ומשתילים מתחתיה חומר עצם, שמעודד היווצרות עצם טבעית חדשה.

 

מהם סוגי הרמות הסינוס?

🔹 הרמת סינוס סגורה

שיטה זו מתאימה כאשר יש חסר קל של גובה עצם בלבד. במהלך התקנת השתל, מתבצעת הרמה עדינה של רצפת הסינוס דרך הקדח של השתל עצמו, ומוזרק מתחתיה חומר עצם. מדובר בהליך מהיר יחסית, עם תהליך החלמה נעים יותר וללא פתיחה חיצונית של הסינוס.

 

יתרונות:

פולשנות מינימלית

זמן החלמה קצר

ניתן לעיתים לבצע יחד עם התקנת השתל

🔹 הרמת סינוס פתוחה

כאשר העצם הקיימת דקה במיוחד, יש צורך בגישה ישירה לסינוס דרך פתח קטן בדופן הלסת. דרך פתח זה מרימים את ממברנת הסינוס העדינה בצורה מבוקרת, ממקמים חומר עצם מתחת לממברנה – וסוגרים את האזור. את השתלים מתקינים לעיתים במעמד ההרמה, ולעיתים כעבור מספר חודשים לאחר התגבשות העצם החדשה.

 

יתרונות:

מאפשרת שיקום במצבים של חוסר עצם משמעותי

מאפשרת תוצאה יציבה לטווח ארוך גם באזורים בעייתיים

הרמת סינוס היא פעולה מדויקת שמבוצעת על ידי כירורגים פה ולסת מיומנים, לאחר תכנון מוקדם באמצעות צילום CBCT תלת ממדי. ההליך נעשה לרוב בהרדמה מקומית, בליווי אנטיביוטיקה והנחיות החלמה והוא מאפשר שיקום איכותי ויציב גם במקרים שבהם נדמה שאין פתרון.

בניית רכסים מחוסרי שיניים – החזרת הבסיס לשיקום מוצלח

כאשר שיניים נעקרות ולא מתבצע שיקום מיידי, עצם הלסת באזור העקירה עוברת ספיגה הדרגתית – תהליך טבעי שבו הגוף סופג את העצם שלא מקבלת עוד עומס תפקודי. לאורך זמן, הרכס שנשאר צר, נמוך ולעיתים א-סימטרי, מצב שמקשה על התקנת שתלים דנטליים ועל יציבות של תותבות.

במקרים אלה, יש צורך לבצע בנייה כירורגית של הרכס – הליך שנועד להשיב את גובה ורוחב העצם שאבדו, ולאפשר שיקום אסתטי, יציב ומתפקד.

מתי נדרשת בניית רכס?

במקרים של ספיגת עצם נרחבת לאחר עקירות ישנות

כאשר אין מספיק נפח עצם להתקנת שתלים

כחלק מהכנה לשיקום קדמי עם דרישות אסתטיות גבוהות

 

כיצד מתבצעת הבנייה?

בנייה של רכס מתבצע במספר שיטות, בהתאם למצב. בינהן-

השתלת עצם – שימוש בחומר עצם עצמי (מהמטופל) או ממקור ביולוגי, למילוי והרחבת הרכס.

שימוש בממברנות– כיסוי האזור במעטפת ייעודית שמייצרת סביבה מוגנת לבניית עצם (GBR – Guided Bone Regeneration).

שילוב של ברגים, רשתות או בלוקים עצם – במקרים של חסר גרמי משמעותי, לשם יצירת תמיכה מכנית.

לעיתים, נדרש טיפול מקדים או מאוחר לבניית רקמה רכה כדי לאפשר סגירה אופטימלית של האזור וכהכנה לשיקום על גבי שתל.

 

תהליך והחלמה

ההליך מבוצע בהרדמה מקומית , על ידי כירורגית פה ולסת מנוסה. לאחר הבנייה, נדרש פרק זמן של מספר חודשים להחלמה והתגבשות העצם החדשה לפני התקנת שתלים.

בנייה נכונה של רכס מחוסר שיניים היא שלב קריטי בשיקום מוצלח – היא משחזרת את התשתית הביולוגית ומאפשרת לבצע שתלים יציבים, שיקום מדויק ותוצאה אסתטית ועמידה לאורך שנים.

חשיפת ניבים ושיניים כלואות – שילוב כירורגיה ואורתודונטיה

ניבים כלואים או שיניים אחרות שלא בקעו למקומן הטבעי הם תופעה שכיחה, בעיקר בגיל ההתבגרות. במקרים אלו, השן נמצאת בתוך עצם הלסת או מתחת לרקמת החניכיים, ואינה מצליחה לבקוע בכוחות עצמה – מה שעלול לפגוע באסתטיקה, בתפקוד ובבריאות השיניים הסמוכות.

 

במקרים אלה מבוצעת חשיפה כירורגית של השן הכלואה: הליך עדין שבו כירורגית פה ולסת מסירה את הרקמה המכסה את כותרת השן, ובמקרים מסוימים מדביקה סמך (ברקט) ייעודי על השן. לאחר מכן, נכנס לתמונה האורתודנט/ית, שמושכים את השן בעדינות באמצעות גומייה אורתודונטית או חוט יישור – עד שהיא מגיעה למיקומה התקין בקשת השיניים.

 

שיתוף הפעולה בין הכירורגית לאורתודנט/ית הוא חיוני להצלחת התהליך – הם מבטיח תכנון מוקפד, ביצוע מדויק ותוצאה אסתטית ותפקודית לאורך זמן. הטיפול משלב ידע רפואי, טכנולוגיה עדינה וליווי אישי לאורך כל שלביו.

מהו שימור מכתשית ולמה זה חשוב?

לאחר עקירת שן, נותר חלל בעצם הלסת הנקרא מכתשית. באופן טבעי, אזור זה עובר תהליך ריפוי  אך פעמים רבות מלווה בספיגת עצם ובשקיעת הרקמות. תהליך זה עלול לגרום לאובדן נפח עצם וגובה, ולשינויים במבנה החניכיים – מה שמקשה על התקנת שתל עתידי ועל תוצאה אסתטית מוצלחת.

שימור מכתשית הוא הליך כירורגי עדין שמבוצע מיד לאחר העקירה, במטרה לשמר את נפח העצם ולשפר את תנאי השיקום בעתיד.

 

כיצד מתבצע ההליך?

בתום העקירה, כאשר החלל נקי, ממלאים את המכתשית בחומר עצם , המיועד לעידוד בניית עצם טבעית באזור. במרבית המקרים, מכסים את האזור בממברנה ייעודית (שכבת הגנה ביולוגית).

 

הליך זה:

משמר את המבנה האנטומי לקראת שתל עתידי

משפר את האסתטיקה הסופית בשיקום קדמי

מקל על תהליך השיקום הדנטלי כולו

יכול למזער צורך בתוספת עצם עתידית

 

ההליך מתבצע תוך כדי העקירה על-ידי כירורגית פה ולסת, בהרדמה מקומית, עם מינימום אי נוחות. הוא מהווה חלק בלתי נפרד מתכנון שיקום איכותי ומדויק – ומסייע לשמר בסיס גרמי ואסתטי לאורך זמן.

עקירה כירורגית – מתי וכיצד?

עקירת שן היא הליך שבו מסירים שן מחלל הפה, לרוב בשל נזק בלתי הפיך. עקירה כירורגית נדרשת כאשר לא ניתן לשלוף את השן בקלות, כמו בעקירה רגילה, ויש צורך בפעולה כירורגית מורכבת ומבוקרת יותר.

 

מתי נדרשת עקירה כירורגית?

כאשר השן שבורה עד מתחת לחניכיים ולא ניתן לאחוז בה.

כאשר יש עקמומיות או פיצול בשורשים.

כאשר קיימת עצם קשה וצפופה סביב השן.

במקרים של שיניים כלואות או כלואות חלקית.

כאשר השן עברה טיפולים רבים (כגון טיפולי שורש וכתרים), מה שהופך אותה לשברירית ולעיתים קשה לפינוי שלם.

כאשר יש זיהום כרוני או מוגלה סביב קצה השורש.

במטופלים עם רקע רפואי מורכב.

במטופלים שנטלו ביספוספונטים.

 

לפני עקירה חשוב:

ליידע על כל טיפול בתרופות, גם אם ניטל בעבר.

לבצע תכנון זהיר ובמקרים מסוימים – לבצע בדיקות דם או התייעצות עם רופא המטפל.

לעיתים יש צורך בטיפול אנטיביוטי מקדים ובשימוש בשיטות כירורגיות שמרניות עם תפירה אטומה.

אבחון וטיפול בנגעים בחלל הפה

הופעה של נגעים, כתמים או בליטות בחלל הפה היא תופעה נפוצה – אך לעיתים עשויה להעיד על בעיה שדורשת בירור רפואי מעמיק. נגעים עלולים להופיע על הלשון, החך, החניכיים, רירית הלחיים או רצפת הפה, ולהתבטא בדרכים שונות: פצע שלא מחלים, שינוי בצבע הרקמה, גוש, כיב, כאב או תחושת צריבה.

 

אילו סוגי נגעים קיימים?

הנגעים הנפוצים מתחלקים למספר קבוצות:

נגעים שפירים – כגון פיברומות (גידולים מרקמה רכה), מוקוצלות (ציסטות של בלוטות רוק), ליכן פלנוס, היפרפלזיה ועוד.

נגעים דלקתיים או טראומטיים – כמו אפטות, פצע כתוצאנ מנשיכה או טראומה לרקמה, או גירוי כרוני משיני מתותבות.

נגעים טרום־ממאירים או ממאירים – כמו לויקופלקיה, אריתרופלקיה או קרצינומה (סרטן הפה) – אשר מחייבים אבחון מהיר והתייחסות מקצועית.

כיצד מאבחנים?

האבחנה מתבצעת באמצעות:

בדיקה קלינית יסודית – של מיקום, מרקם, צבע וגודל הנגע.

צילום במידת הצורך – אם יש חשד למעורבות גרמית.

ביופסיה – כאשר יש צורך לוודא את מהות הנגע. הבדיקה הפתולוגית תספק תשובה מדויקת, ותנחה את המשך הטיפול.

מה כולל הטיפול?

הטיפול תלוי בסוג ומאפייני הנגע:

נגעים שפירים לרוב יוסרו באופן כירורגי מקומי – לצורך מניעה, נוחות ואבחנה סופית.

נגעים דלקתיים יטופלו לפי הגורם (משחה מקומית, טיפול אנטי-ויראלי, שינוי תותבת, טיפול בגורם המגרה וכו').

נגעים ממאירים או חשודים יטופלו תוך שיתוף פעולה עם מומחים נוספים – אונקולוגים, רדיולוגים וכירורגים אונקולוגיים – כחלק מגישה רב-תחומית.

ככירורגית פה ולסת, אני מבצעת אבחון מקצועי ונרחב של כל נגע בחלל הפה, כולל ביצוע ביופסיה מדויקת, הסרה כירורגית בעת הצורך, וליווי המטופל – עד לאבחנה מלאה ותחושת ביטחון רפואי.

ייעוץ ואבחון לבעיות במפרק הלסת (TMJ)

מפרק הלסת (Temporomandibular Joint – TMJ) הוא המפרק שמחבר את הלסת התחתונה לגולגולת, ממש מול האוזן. זהו אחד המפרקים המורכבים והפעילים ביותר בגוף – אחראי לדיבור, לעיסה ופתיחת וסגירת הפה.

 

כאבים או בעיות בתפקוד המפרק עלולים להיגרם ממגוון סיבות, ביניהן:

חריקת שיניים (ברוקסיזם)

מתח נפשי שגורם לכיווץ שרירי הלעיסה

טראומה ללסת

הרגלים כמו לעיסת מסטיק מוגזמת או השענת סנטר

סטייה במנשך השיניים או בעיות סגר

דלקת פרקים במפרק או בעיות מבניות בדיסק המפרק

 

מתי כדאי להיבדק?

אם את/ה חווה אחד מהבאים – מומלץ לפנות לבדיקה:

כאבים בלסת, בלחי או סביב האוזן

קליקים, קפיצות או רעשים בפתיחת/סגירת הפה

פתיחה מוגבלת של הפה או קושי בלעיסה

נעילת לסת

כאבי ראש/צוואר לא מוסברים שקשורים לתנועות הלסת

 

כיצד מטפלים?

הטיפול בבעיות מפרק הלסת משתנה ממטופל למטופל, ולכן חשוב להתחיל בבדיקה מקיפה ויסודית, הכוללת תשאול רפואי מפורט, בדיקה קלינית של תנועות הלסת ושרירי הלעיסה, ולעיתים גם הדמיה מתקדמת

 

כיצד מטפלים?

לאחר בדיקה יסודית, הכוללת תשאול רפואי, בדיקה קלינית ולעיתים צילום פנורמי או MRI של המפרק, ניתן להציע טיפול מותאם אישית:

 

ככירורגית פה ולסת, אני מבצעת אבחון מקיף לבעיות מפרק הלסת, בשילוב ידע כירורגי ושיקומי, ומציעה גישה שלמה המשלבת אבחון מדויק עם טיפול מותאם – במטרה להקל על הכאב, לשפר תפקוד ולהחזיר איכות חיים.